התכוונו שאמרנו… אז אמרנו…

פורסם: 25 באוגוסט 2013 ב-כללי

אז שר האוצר, יאיר לפיד פרסם לתומכיו ב-"יש עתיד" סטטוס נרחב וסקירה על "ההישגים" האחרונים בכנסת.

בואו נתחיל:

"התכוונו כשאמרנו שהגיע הזמן להקים ממשלה בלי המפלגות החרדיות"

תגובה – הפסילה של מפלגה בגלל אופייה הדתי פשוט מקומם, בטח שהתהדרות בדבר כזה, מה חושב אדם חרדי על סטטוס כזה? אני מתבייש. וגם אני לא מסכים עם סחטנות ואי שוויון אבל ההכללה הזו מרגיזה.

"התכוונו כשאמרנו שלא יהיו פה יותר ממשלות של 35 שרים וסגני שרים.(ובממשלה הנוכחית יש 21 שרים, ובבאה אחריה יהיו רק 19 בגלל שינוי שיטת הממשל שהובלנו) "

תגובה – לתומי חשבתי שכשמקטינים את מספר השרים אז גם סוגרים את כל המנגנון המנופח שעומד אחריהם… למיטב הבנתי לא זה מה שקרה…

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000830773

"התכוונו כשאמרנו שיהיה פה שיוויון בנטל.(החוק עבר כבר בממשלה, ואחרי שיעבור בכנסת יגוייסו 70% מהצעירים החרדים בשלוש השנים הקרובות)."

תגובה – חוץ מזה ששכח לציין שהיישום האמיתי יקרה רק ב… 2017, כלומר מתהדר בהישג שמתגלגל על הממשלה הבאה… הוא שוב פעם נטפל לחרדים בצורה מקוממת, מה לגבי האוכלוסיה הערבית? ולמה אין שוויון בנטל לישיבות ההסדר כמו לחרדים? (בנט?) האם חרדי בגיל 21 עם ילד אחד או שניים טוב לצבא?

"התכוונו כשאמרנו שצריך להעביר את המדינה מתרבות של קצבאות לתרבות של עבודה. (וקיצצנו באופן עמוק את תקציב הישיבות וקצבאות הילדים, אבל הקמנו קרן לבטחון תזונתי של 200 מיליון שקל והוספנו 70 מיליון שקל כמענקי עבודה לאנשים עובדים שנמצאים מתחת לקו העוני)."

תגובה – שוב הסתה נגד חרדים, ושוב עובד עלינו פסיכולוגית… פגעת במעמד הביניים ישירות. לפי הביטוח הלאומי, 83% ממקבלי הקצבאות הן משפחות עם עד 3 ילדים… מעמד ביניים ולא איזו קבוצה פרזיטית מרובת ילדים. פגעת החל מהילד הראשון, לקחת אלפי שקלים בשנה ממעמד בוחרייך תוך הבטחה לעתיד טוב יותר…

בכשני שליש ממשפחות העניות יש כבר מפרנס אז זה לא יעזור להכניס יותר כסף למי שכבר עובד… ההפך, רק הרעת את מצבו בטח בימים אלו שיוקר המחיה גדל וגדל…

לא התעסקת עם מוקדי הכסף האמיתיים בשוק, ישר הלכת למקורות הקלים… זה המשך ישיר ושקוף לפוליטיקה הישנה של ביבי, רק בעטיפה מתקתקה של "פוליטיקה חדשה".

לא תיקנת את מנגנון הקיבאות או ביצעת בו התאמות, פשוט סתם קיצצת לשם הקיצוץ.

מדבר על להעביר את המדינה לתרבות של עבודה? – האם לפני כן פתרת את תחלואי שוק העבודה? תחרות מול עובדים זרים? אכיפת חוקי העבודה?

"התכוונו כשאמרנו שנטפל אחרת לגמרי בניצולי השואה. (הוספנו להם 500 מיליון שקל, יצרנו שולחן עגול של גורמי הטיפול, החזרנו את השעות הסיעודיות, איחדנו את רשימות הניצולים)."

תגובה – לפי מה שאני קורא לא עבר אף לא שקל… אולי 100 מליון השנה ו-400 מיליון רק ב- 2014…

http://www.themarker.com/news/1.2066040

האמת… גם לי נמאס… ויש עוד ועוד…

נ.ב – פנינה אחרונה…

כאן בבאר יעקב, "פנינת השפלה", בשני בתי הספר נאלצו להתכונן לשלוש כיתות א' בנות 39 תלמידים, מכוון שלא נמצא מספר התלמידים על פי תקן שבגינו תפתח כיתה נוספת. לאחר מאמצים נמצא תקציב ,על חשבון המועצה המקומית, ותפתח כיתה רביעית בכל בית ספר. להפתעתי, גיליתי שנמצא תקציב ממשרד החינוך למימון כיתות קטנות שלא בתקן, במגזר הממלכתי דתי, לטובת כיתות מופרדות מגדרית החל מכיתה ד'!!! , וזאת על מנת שהורים לא יאלצו לשלם מכיסם הפרטי… אין מילים…

http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2092075

אותה הגברת בשינוי אדרת

פורסם: 27 במאי 2013 ב-כללי

פורסם ב- "קוביה מקומית" גליון 50, השני במאי 2013
טסים כחול לבן

רפורמת "השמיים הפתוחים" עברה בממשלה, על פניו אנו אמורים לצפות להורדת מחירים בטיסות, נופשים ויעדים חדשים. למרות שלא נעים לראות נוסעים תקועים בנתב"ג הייתי מציע לכולנו לחשוב, לקרוא ולהבין מה קורה כאן. לא, אין לי שום רצון להגן על מנכ"לים וראשי וועדים המושכים משכורות שמנות ובונוסים כשמרבית העובדים משתכרים מינימום אבל כן יש לי רצון להגן על חברות כחול לבן מפני צונאמי שיכול להרוס אותן והכל בכסות סיסמאות כגון התייעלות, הורדת מחירים…
כולנו מבינים שחברות התעופה הישראליות אינן יכולות לטוס מעל יעדים מסויימים, יש להן הוצאות בטחון רבות והן מעסיקות אלפי עובדים במעגל הישיר והעקיף. האם הן יוכלו להתמודד שווה בשווה מול חברות שאינן נושאות בהוצאות אלו? מול הסכמים שונים ומשונים בשדות תעופה שאין לנו סיכוי לחתום עם מצבת המטוסים הנוכחית. האם זו תחרות הוגנת? האם לא חשוב לנו לשמר את אל-על חזקה שהרי בשעת חרום כל אותן חברות זרות יעופו מכאן עם זנב המטוס בין הרגליים…
אז מסתבר שרק אחרי שהשביתה פרצה המדינה הסכימה לממן את עלויות האבטחה, שאר הנושאים עדיין פתוחים. הבנתם את זה?
ובכלל, האם זו הבעיה, האם יותר תיירים ומקומיים יגיעו לכאן כדי לשתות בקבוק קולה במלון במחיר מופקע? שלא נדבר על מחירי הלינה, מזון… ומי הבא בתור? הנמלים? חברת החשמל? נכון, גם שם יש צורך בהתייעלות אבל הורדת מחירים זה לא הכל כפי שהבנתם. יש גם ערכים ונכסים אסטרטגיים שיש לשמר, שוב – יש לנו עם אחד, מדינה אחת. בכלל, "רפורמה" זו אחלה מילה, גם "התייעלות", נשמע אחלה אבל אם לא נזהרים בסוף מקבלים חומוס…

תספורת בהזדמנות

נכון לכתיבת שורות אלו בוטל הסכם ה-"תספורת" עם נוחי דנקנר לאחר לחץ חברתי ופוליטי. יש מקרים יותר גרועים ולצערנו כבר כמה "טייקונים" עברו תספורת (או קרחת) על חשבון כספי החסכונות שלנו. אני נגד ההתלהמות והעליהום על מר דנקנר, זה לא העיקר כרגע. אשמים מי שנתנו לו ולאחרים את אותם כספי קופות גמל ופנסיה ללא כל רגולציה נושכת ולמרות הפסדים, מחלו, מחקו והמשיכו לתת. (חלקם סיימו את תפקידם ועברו לתפקיד בכיר ב… בנק) אני כועס עלינו משום שלקח לנו יותר מדי זמן להבין זאת. כיום חברת האחזקות שלו מעסיקה עשרות אלפי עובדים ולכן יש צורך להתנהל בזהירות בפתרון המשבר הזה. זה לא ששופרסל תסגר למשל, כל חברה עומדת בפני עצמה אבל דרושה התנהלות אחראית. ואיפה הממשלה בסיפור? היא עסוקה בלהעביר רפורמה ולהוזיל לנו טיסות לחו"ל…
האם יוקר המחיה הוזל בעקבות כל אותם תמנוני אחזקות ענקיים? האם כיום אנו משלמים יותר או פחות על מזון? דלק? האם העובדים באותן חברות משתכרים שכר הוגן?
אני קורא כעת פירסומים על עיקרי התקציב והגזרות הכלכליות. זו הפוליטיקה החדשה? מצטער, גברת ריקי כהן, את הולכת לשלם ביוקר, גם אנחנו. שוב מתכננים להעלות את המע"מ (המס הכי לא צודק… אבל שהכי קל לגבות), מס הכנסה ועוד מסים שפוגעים ישירות בעניים ובמעמד הביניים. לא ניסינו את זה שוב ושוב? האם עדיין מר ישראל ישראלי בעל העסק הקטן צריך לשלם מס גבוה פי כמה וכמה מהחברות העשירות במשק שמקבלות פטורים ומשלמות מס נמוך ללא כל פרופורציה? ותפסיקו להפחיד אותנו שהן יעזבו. מדינת ישראל אינה סמרטוט. (מקווה שראיתם את התחקיר על אותן חברות ענק שמצאו דרך לעקוף את מנגנון גביית המיסים בארץ למרות שקיבלו הטבות והתחייבו להשקיע כאן בתמורה)
דרושה חשיבה אחרת לדעתי, כזו שתניע את המשק ולא תחנוק אותו.

חוגי בית

זה לא סוד שמתחולל כאן מאבק לגיטימי לקראת הבחירות לרשויות המקומיות באוקטובר.
ישנם מספר מועמדים, רשימות והיישוב שהכפיל את מספר תושביו אינו דומה לזה שהיה בבחירות הקודמות.
אינני מביע כאן הזדהות עם מי מהמתמודדים אבל כן הייתי ממליץ לכולכם להגיע לחוגי בית של כולם (לפחות מי שמקיים). בואו מוכנים עם שאלות, השגות, בקשות והעיקר ראש פתוח להקשיב וללמוד. לצערנו יש לא מעט דיסאינפורמציה, מילים ופוסטים שנכתבים ללא בסיס וללא תוכן משמעותי. קחו הכל בערבון מוגבל. בואו לשמוע ממקור ראשון.
שיהיה לכולנו שבוע טוב.

חג שמח

פורסם: 16 באפריל 2013 ב-כללי

אולי כדאי לשנות את הטרוף של להשקיע עשרות ואולי מאות אלפי שקלים על מופעים שנשמעים גרוע וגם ככה אף אחד לא נשאר עד הסוף לראותם (בטח בעלי ילדים כמונו)

תביאו מופע אחד שיתאים לכולם, בשעה נורמלית, זיקוקים וקצת גאווה מקומית… מספיק מעל הראש.

שוב נשאלת השאלה, מדוע יום הזיכרון ויום העצמאות צמודים זה לזה?

לטעמי, הכוונה היא לקשור אותם יחד, להדגיש שהחרות בה זכינו הושגה בדם יקר, דם הנופלים, ומכאן ימים אלו שלובים זה בזה.

"גאווה ישראלית"

פורסם: 11 באפריל 2013 ב-כללי

לקראת יום העצמאות ובמיוחד לאחר שנחשפנו אליהם שוב אמש בשידורי החדשות, רציתי להביע את הערכתי לאספסוף האמיתי 🙂

הם יוצאים בכל תנאי מזג אויר, חם קר, גשום, מושלג.

אינם נרתעים מהקפצה בשום שעה במהלך היממה, תמצאו אותם מתי שצריך ובזמן אמת.

שום תאונה קטלנית, פיגוע או מלחמה לא תרתיע אותם, אמיצים כאריות ומורגלים לזירות פצועים כאילו היו מנתחים בבית חולים.

אינם מפחדים מקרינה סלולרית של המכשיר הצמוד לראשם ואינם מראים שום סימני משבר, תמיד שומרים על מצב רוח, אפילו בזמנים קשים.

אז… הצדיעו לחברה העומדים מאחור בשידורים ישירים – גאווה ישראלית!

חמרמורת בחירות

פורסם: 25 בינואר 2013 ב-כללי

זהו, נגמר, איזה כיף, אין יותר טלפונים והודעות מעצבנות, אין יותר ויכוחים סוערים בפייסבוק, אין יותר ניסיונות שכנוע, תכניות טלוויזיה ותשדירי בחירות.

אני מודה, יצאתי עם תחושה מעורבת, מצד אחד המפלגה שעמה אני מזדהה לא קיבלה את הכבוד הראוי לה לטעמי, מצד שני, לשמחתי, מעמד הביניים והמחאה החברתית הרימו ראש בענק והציבו תמרור אזהרה (כן, גם לא מזיק לראות מתאגרף לשעבר ושברשימה שלו יש גם ג'ודוקא…) מול מדיניות הממשלה היוצאת, באים להילחם.

יש לנו עם שלא עושה חשבון, כבר לא נאמן לבית פוליטי אחד, למפלגה ולרעיונות אלא מתלבט… ומתלבט… עד הדקה האחרונה, מבלבל את הסוקרים ובסוף מצביע. הפעם היו שני מועמדים "אטרקטיביים" , אם אפשר לקרוא לזה כך.

לפיד ובנט, שני מצליחנים, כריזמטיים, עוברים מסך, מתחבבים היטב על ציבור רחב. לא מתפלספים יותר מדי באידאולוגיה אלא מדברים בסיסמאות שכולנו נבין. יש מצע, סרטונים ומצגות, יש מיתוג, פעילי שטח חרוצים וסיסמאות קמפיין נהדרות.

ומי נראה שישן בעמידה, דווקא מפלגת השלטון, הגדולה, העשירה. אין מצע, אין שטח, הלכו 11 מנדטים ויש בלגאן, אפילו לשלוף שפן בדקה התשעים (כחלון… שבכלל יוצא ללימודים בחו"ל) לא עזר על מנת לגרוף קולות נוספים. מסתבר שבפוליטיקה אחד ועוד אחד לפעמים קטן משניים.

זה זמן ההוכחה, כולנו יודעים איך נגמרו ההרפתקאות הפוליטיות של מפלגות המרכז, מפלגת שינוי, המרכז וקדימה כדוגמאות טריות מהשנים האחרונות. לא נעים.

שמענו וקראנו את התנאים להצטרפות לקואליצייה, אני חותם על כל אחד. נראה מי ימצמץ ראשון.

 אבל, ברצוני להציג לכם את הנתון המשמעותי לא פחות מבחינתי – כרבע מליון קולות ניתנו למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה. אתם קולטים את המספר הענק הזה? מנדטים מבוזבזים לשווא.

מצד אחד, זהו היופי בדמוקרטיה, איש איש זכאי להצביע לרשימה שעמה הוא מזדהה. מצד שני, בשיטה הנוכחית חיזקתם את המפלגות שאולי אתם דווקא מתנגדים להן.

אותם מועמדים שרצו ברשימה קטנה ללא סיכוי ממשי היו יכולים להתפקד לאחת המפלגות הגדולות לרוץ ברשימתן ואולי לזכות בתמיכת אלו שהצביעו עבורם, בפריימריז למשל.

הרבה יותר אפקטיבי. כבר הוכחתי שקול אחד בפריימריס שווה פי כמה וכמה מקול אחד בבחירות.

תחשבו על זה, אם ברשימה שרצה לכנסת הנוכחית היו מועמדים שנבחרו גבוה מדי או נמוך מדי לטעמכם, קולכם יכל להשפיע הרבה יותר בבחירות המוקדמות.

לסיכום, אנחנו מתעוררים לתקופה מעניינת לא פחות, כמעט 50 ח"כים חדשים, חסרי נסיון פרלמנטרי, יקבעו את סדר היום שלנו, כל אחד ינסה להוכיח את עצמו והשאיר את חותמו. נאחל להם מכאן בהצלחה.

אני קורא שנוחי דנקנר מבקש "תספורת" של כמה מאות מליונים… ידיעה אחרת מדברת על נסיונות של לשכת ראש הממשלה להחזיר את נתן אשל (כן… כן… זה שגורש לאחר תלונת עובדת…) וכמובן אי אפשר לשכוח את 20 המיליארד שפתאום צמחו ל- 39 (להפתעת שר האוצר וראש הממשלה שצחקו על מופז רק לפני מספר חודשים כשהתריע על כך… חפשו ב- youtube, מתועד). כעת יש לגבות אותם ממישהו… בטוחני שראש האופוזיציה המסתמנת תלחם עבורנו כנגד זה J

ימני בחורף

פורסם: 22 בדצמבר 2012 ב-כללי

לא "התהפכתי" בעמדותיי… תרגעו!

פשוט בקנייה האחרונה בסופר נתקלתי במה שנקרא – Yemenite Hawaig Seasoning , מאחור גם הייתה הכתובית "הגרסה מתובלת למרק עוף של התימנים" 🙂

תבשיל ירקות ובשר בתיבול חווייאג'

תבשיל ירקות ובשר בתיבול חווייאג'

להלן, חוואייג'.

אצלנו במשרד יש צאצא נדיר של שבדי-תימני (מפרגן, זן משובח מאין כמותו) אז הלכתי על זה, פעם ראשונה אצלי במטבח.

הבנות שלי (שלושתן+) אכלו את זה כל הסופ"ש במרק ותבשיל ונהנו עד מאוד.

מומלץ!

12 אלף עוקבים אחרי הערוץ שלה, מהיום גם אני…

איזה כיף לראות בסיסטית צעירה ומוכשרת מנגנת שירים ונהנית מכל רגע.

גם אני רוצה…

חלולים

פורסם: 21 בדצמבר 2012 ב-כללי

 

חלולים

"ריק, דל, רדוד, ללא תוכן"

אני חוזר הבייתה מעוד יום עבודה מאתגר בחברה בה אני עובד. הנסיכות הקטנות שלי מתחבאות בבית ומתחיל הטקס הקבוע של "אמא, ראית היכן הבנות?", אני מעמיד פנים כלא מוצא אותן… ואז הן קופצות עליי. אין יותר כיף מזה, הנאה צרופה. לאחר מכן שיעורי בית, מקלחות, ארוחת ערב, קצת משחקים, סיפור ולילה טוב.

אין כמו שגרה, סדר יום קבוע באמצע השבוע, כולם יוצאים נשכרים.

ואז, אני והאחת והיחידה יושבים בסלון, משוחחים על ארועי היום (היא יותר ואני פחות… לא דברן מי יודע מה, יותר מקשיב) ולפעמים גם מפנים זמן איכות לצפייה בטלוויזיה.

בערוץ 2 שידרו פרומו דרמטי לסרט מיוחד, מיוחד מאוד:

"כמעט שלוש שנים אחרי שהודחה מבית "האח הגדול" בעקבות התנהגות בלתי הולמת, ושמה של מעיין חודדה מסרב לדעוך. בסרט מיוחד שישודר הערב בערוץ 2, מדברת חודדה בפתיחות על הכל וגם על הדיאטה המפורסמת. "הכל התחיל בריב עם מוטי שאמר לי 'תראי איך את נראית'", היא מספרת…"

שנינו מביטים אחד על השני פעורי פה כאילו הרגע ראינו את חמורו של משיח עובר בסלון אך מיד התעשתנו. מה?, מי?, למה? –  מי זו בדיוק הגברת? איך בדיוק שמה מסרב לדעוך? ומה זה מעניין אותי כנציג 'עם הספר' עם כל הכבוד? לא זכור לי שהיא הופיעה בחדשות לאחרונה וגם לא הביאה איזו בשורה לאומה (אין לי דבר חיובי או שלילי לומר עליה, כבודה במקומה מונח, בכל זאת מתברר שהיא אחת המודחות הכי מהירות והכי וולגריות בתולדות תכנית "האח הגדול").

מיד אחר כך מתחיל פרומו של עוד תכנית בסגנון המהפך, יבוא מחו"ל, הצגת נשים וגברים ברגעי משבר אינטימיים, גילויים מרטיטי לב, באמת, חגיגה רגשית.

שאלתי את עצמי מה עובר עלינו כשאנו צופים בתכניות האלו? (דוגמאות נוספות לא חסרות)

האם זה עונה על 'זמן איכות'? הנאה? האם זה הדבר הטוב ביותר שעורכי התוכן חושבים שכדאי להשקיע בו כסף? האם זו הערכתם את רמת הצופים?

אני מעדיף לוותר הפעם ובכלל. מעדיף לצפות בחדשות היום, סרט או קומדיה איכותית ולקרוא איזה ספר טוב, אפילו ספרות מקצועית – עבדים היינו (דרך אגב, על הרגלי הקריאה שלי נדון בפעם אחרת, בכיף…).

במעבר חד, אני חובב כדורגל, אוהד מילדות את אחת הקבוצות בליגת העל (מודה… לא קל בשנים האחרונות) וגם כאן היה מביך ומעציב לראות את הפרומו שנעשה לקראת משחקי ההכרעה בגביע המדינה בשנה שעברה. להלן תקציר הפרומו –

נציגי הקבוצות שהגיעו לרגעי ההכרעה מחופשים לגנבים ומתחרים בינהם מי יצליח לגנוב את הגביע. 'על ראש הגנב בוער הכובע', ממש, בדיוק לאחר "ארועי המושבה" למי שזוכר (שתי קבוצות, שופט אחד, מגוון בעיטות ונגיחות רק בלי הדבר העגול הזה שנקרא כדור…) .

זה המסר לאותם ילדים ונערים שעושים את דרכם כל יום למגרש וחולמים להגיע להיות מקצוענים? זה המסר לאוהדים? זה הדימוי שמאפשרת ההתאחדות לכדורגל, הקבוצות וערוץ הספורט? חבל.

ומעניין לעניין באותו עניין, הגענו לילדודס, גם כאן אין לי בשורות.

חג החנוכה (והמשכורת מרגישה קצת "חנוקה"), שלל הצגות למכביר, הפרומואים מהוקצאים בערוצי הכבלים וגם שם אנחנו מגלים שחבל להשקיע על שירים מקוריים כשאפשר לבצע גירסאות כיסוי לשירים לועזיים. עדיף כמות על איכות. מה דעתכם להכיר לילדכם את הצמד – "חארטה בארטה"? אבא'לה – אל תגיד שלא הוזהרת, שמתי לב שזה 440 בגימטריה, כמו למשל המושג "דיסוננס קוגניטיבי", מוזמנים לבדוק, ואכן זה גרם לי להתמודד עם קונפליקט רציני. בסוף החלטתי ש… לא אלך.

או למשל איזה "כיף" לשמוע שיר שהפזמון שלו מתחיל ב- "אני בהיי". נראה לי שנוסיף לסיירת ההורים עוד מקום לבקר בו במשמרת במהלך החג (התנדבתם חברות וחברים?).

אסיים הפעם בגילוי דעת מרעיש – לאחרונה התפקדתי והתנדבתי להיות פעיל באחת המפלגות שעם ערכיה ודרכה אני מזדהה (עומד מאחורי מה שאני כותב כמובן, מקווה שגם אתם…) ולכן אציין שכל הנכתב כאן הינו על דעתי האישית בלבד. שיהיה לכולכם שבוע מצויין.

אסף ליבוביץ

סופר קלאסיקו

פורסם: 21 בדצמבר 2012 ב-כללי

סופר קלאסיקו

אין כמו משחק כדורגל בין ברצלונה וריאל מדריד בליגה הספרדית.

מליוני צופים בכל העולם מרותקים למסך במשך 90 דקות, משחק בין שתי הקבוצות הגדולות ואולי גם  העשירות בעולם.

קצת היסטוריה, היריבות אינה ספורטיבית בלבד, תחת כסות המפגש הספורטיבי מסתתר מפגש טעון בין תושבי חבל קטאלוניה השואפים לעצמאות (ברצלונה) ובין תושבי חבל קסטיליה, מייצג הממשל ומשפחת המלוכה (מדריד).

במלחמת האזרחים בספרד נכבש חבל קטלוניה ונאסר על התושבים לדבר בשפתם הקטלאנית.

נשיא מועדון הכדורגל ברצלונה נרצח בתחילת מלחמת האזרחים בידי שלטונות פרנקו, יותר מכך, נשיא ריאל ומאמנה אז אף השתתף בלחימה, יש האומרים שאף תמך ברצח. עכשיו תחזיקו חזק… שמו היה –  'סנטיאגו בירנבאו'.

כל אוהד כדורגל ממוצע אמור להכיר את השם הזה, מניח שאתם מבינים מה מרגיש אוהד ברצלונה פטריוט היוצא למשחק חוץ מול ריאל מדריד. וואו.

מסתמן שגם אצלנו עומד להתרחש "סופר קלאסיקו" (לא בכדורגל… לצערי אצלנו יש מקסימום "סופר עממיקו" על פי הרמה), חוש הריח שלנו צדק, יש בחירות בתחילת השנה הבאה.

ציטוט מדברי יושב ראש הכנסת רובי ריבלין בנאום פתיחת (יותר נכון סגירת…) מושב החורף:

"אני קורא לאזרחי ישראל: לכו להצביע, בבחירות האלה הבוחר הישראלי יעמוד מול אלטרנטיבות כלכליות חברתיות ברורות ולא מול ויכוחים קוסמטיים"

"הכנסת הזאת יוצאת לבחירות משום שלא הצליחה להכריע בשאלות קרדינליות, הנוגעות בראש ובראשונה לוויכוח על סדר היום החברתי כלכלי במדינת ישראל, בסיטואציה כזאת, שבה לממשלה אין שתפים לדרך להעברת תקציב, מי שנדרש להכריע בשאלות העקרוניות האלה- הוא הצבור בישראל, ובאמצעות ההצבעה בקלפי".

"ישנה תחושה בציבור הישראלי שכל יציאה לבחירות היא בזבוז של כספי ציבור, נשף מסכות פוליטי, היא כפויה ומיותרת, בחירות 2013 אינן בחירות מיותרות. הבחירות האלה שמתקיימות לאחר שכנסת זו השלימה ארבעה מושבים הן תוצאה בלתי נמנעת של ויכוח דמוקרטי בריא וחיוני".

מסכים עם כל מילה, מקווה שגם אתם.

הפעם יש לנו הזדמנות להכריע בין שתי גישות ברורות בנושאים שהכי משפיעים על חיינו, נושאים חברתיים וכלכליים.

סוף סוף מסתמן שאנחנו חוזרים ל- “סופר קלאסיקו" שלמבוגרים שביננו מוכר כעימות בין המערך (על גילגוליו השונים)  לליכוד.

מבלי לנקוט עמדה, ניתן להבחין בין שתי אג'נדות כלכליות וחברתיות ברורות ועל כל אחד מאיתנו לקרוא וללמוד היטב ולהכריע בקלפי ביום הבוחר.

 יועצי התקשורת כבר עובדים על ספינים שינסו לסובב אותנו, צפו למבול של כותרות.

בארה"ב למשל, וזה נושא מרתק למאמר בפני עצמו, אנו רואים כיום את הדמוקרטים מול הרפובליקנים, כל מפלגה והמדיניות שלה, כמה פשוט.

זה אמנם שונה ממה שקורה אצלנו עקב הייחוד וצביון האוכלוסיה אבל לטעמי אנו צריכים לשאוף להקטין את כוחן של המפלגות הסקטוריאליות ולאפשר למפלגות הגדולות אורך רוח ומשילות.

שאלה – 120 חברי כנסת, נשמע לכם הרבה או מעט?

ספרתי 21 ועדות כנסת פעילות, בהן מתבצע התהליך החשוב של דיוני חקיקה מקצועיים.

למי שלא יודע, את הוועדות מאיישים חברי כנסת מבית המחוקקים, לא חברי הממשלה.

כיום יש לנו כ- 29 שרים, 7 סגני שרים ויושב ראש כנסת – יחד37, לאחר קיזוז חברי הממשלה אנו נותרים עם 83 חברי כנסת שאמורים להתחלק על פני 21 ועדות, כלומר כ- 4 ח"כ בלבד בוועדה בה אמורות להיות מיוצגות כל סיעות הבית, זה בוודאי לא מספיק (ד"א החוק מתיר עד 15 ח"כים לוועדה) ולכן נוצר מצב שח"כ מכהן במספר וועדות, אמור ללמוד נושאים קריטיים לעומק לחוקק לנו חוקים ולקבל החלטות… בעיה גדולה, מדברים על שינוי שיטת הממשל, מקווה שייקחו גם את המספר הזה בחשבון.

שיהיה לכולנו שבוע טוב ומבורך.

יומן מילואים

איך אני מרגיש היא שואלת, אז עניתי – "תשוש, רעב, קצת שרוף מהשמש אבל הכי הכי – מתגעגע".

זה היה מצבי בחמישי האחרון, בדרך מהדרום, מסיים עוד שרות מילואים מאתגר ולא פשוט.

הכל החל ביום רביעי, ה- 14 לחודש, שעה 17:00. אני מקבל הודעה מאשתי, "תפתח חדשות, בלגאן בעזה".

אני נדרך בכסא, מחשבות מתחילות לרוץ בראש, פותח את אתר החדשות וקורא על חיסולו (המדהים יש לומר) של ג'עברי, רמטכ"ל חמאס.

ברור לי מה הולך לקרות בימים הבאים, אני סוגר את הלפטופ, אומר שלום לחברים ויוצא לרכבת.

אני רואה את המבט שלהם, אף אחד לא מקנא בי, זה ברור. בדרך, מנסה להתעדכן בחדשות – מבצע "עמוד ענן" החל.

יש לי את הזכות לשרת ביחידה קרבית במילואים, בצרוף מקרים נדיר, היחידה שלי מתאמנת בדרום מזה מספר ימים ואני אמור להצטרף למחרת, יום חמישי. אני מבין שיתכן שהפעם האימון מהווה הכנה לדבר האמיתי ויתכן ונמצא את עצמנו משתתפים בלחימה.

מבחינתי – לשרת במילואים זו זכות, לא חובה. בטח ביחידה קרבית. נטל המילואים רק הולך וגדל על אוכלוסיה מצומצמת ולצערי לא מסובך להשתמט היום. גם כאן הנוחיות גוברת על האחריות כלפי המדינה.

נכון, זה אף פעם לא מתאים, לכל גיל יש את הבעיות שלו אבל מי יגן עליך? על המשפחה שלך? האם הדם שלך יקר יותר מדם אחיך שמשרת אותך? קשה לשמוע ועוד יותר קשה להבין את אלו שלא נותנים כתף וחולקים בנטל.

ביחידה שלי משרתת אוכלוסייה מגוונת, גם ברקע הסוציו-אקונומי וגם בגילאים. בני 35 פלוס, אבות למשפחות מול צעירים בני 22 שזה עתה סיימו שרות וחזרו מאיזה טיול בדרום אמריקה. כור היתוך של החברה הישראלית.

כאן כולנו לובשים את מדי הזית, כולנו באותה סירה, דואגים איש לרעהו. אנשים מדהימים, במיוחד שדרת הפיקוד המורכבת מאנשי חינוך, טכנולוגיה, עצמאיים ושכירים שנותנים לכל חייל יחס אישי ואוזן קשבת.

בחזרה להתרחשויות, אני מצטרף למחרת לאימון. הדרך לדרום רצופה בדיווחי "צבע אדום", אני חולף סמוך לקרית מלאכי ושומע על הארוע הקשה של נפילת טיל הגראד על מבנה המגורים, הרגשה קשה. משפחתי בבאר שבע כבר מתורגלת אבל הפעם הירי מאסיבי ואף מגיע למרחק עשרות מטרים מפתח בית הוריי. דאגות מציפות את ליבי.

אני מגיע ליחידה ומצטרף להכנות, אין אחד שלא מציץ כל כמה דקות בסלולרי או מתקשר לביתו. קשה להיות מרוכז.

אנחנו בצבא מוגנים יחסית, השארנו בעורף משפחות וחברים שנאלצים להתמודד עם איום הטילים והפעם גם המרכז בתמונה, מישהו מדווח על אזעקות בראשון לציון, אני מבין שגם אנחנו בטווח.

מיד אני חושב על אשתי והבנות, מנסה ליצור קשר ונרגע קצת לאחר שמתברר שהכל בסדר אך עדיין מוטרד, בתי בגן יביל, מה היה קורה אם טיל היה נופל בבוקר חלילה? אפילו אם רק הייתה אזעקה, מה היו עושים עשרות זאטוטים? דרך אגב, מפניה מלפני חודשים נמסר כי ראש המועצה הבטיח שבמהלך השנה ימוגנו הגנים היבילים, הגיע הזמן נראה לי. החיזבאללה והחמאסניק לא יתריעו לפני שיגור הטיל ויחכו להכרזה על רמת כוננות שבה לא מתקיימים לימודים. במדינה שלנו שמכוסה על ידי אלפי טילים אין מקום שאפשר להיות בו שאננים.

שמחתי לקרוא את הודעת דובר המועצה על שנמצא פתרון זמני והגנים עוברים למקום ממוגן, התארגנות מהירה ומוצדקת.

המתח הולך וגובר, אני מקבל עדכון ממשרד הקישור ביחידה, "מכינים לכם דיסקיות צוואר ונעליים חדשות לכל הגדוד" – כולי צמרמורת, זה הולך לדבר האמיתי כנראה. לא סיפרנו לחיילים, אין טעם להלחיץ עד שלא נקבל פקודות קונקרטיות. אשתי בבית, הבנות ישנות, "אני בסדר גמור, אל תדאגי, אני מודאג יותר ממה שעובר עלייך, מתגעגע, לילה טוב." לא סיפרתי גם לה כמובן, להלחיץ אשה בחודש שמיני לא בא בחשבון כרגע.

הזמן חולף די מהר כשאתה בשטח, הלילות קרים והימים חמים, אנחנו מנותקים מעט, הנוף המדברי מדהים, זריחות ושקיעות שנלקחו כאילו מגלוייה. מטוסים ומסוקים חולפים מעלינו בדרכם לעזה, חוזרים לאחר זמן מה, המבצע נמשך. אך יש שמועות על מגעים להסכם.

יש את אלו שקצת מתאכזבים שלא נפעל אך אף אחד כאן לא שש אלי קרב. אנחנו מקדשים את החיים, הצד השני מקדש את המוות. הצבא הוא כלי לגיטימי ביד הממשלה ועלינו לקבל כל החלטה. ברור לי שהשיקולים כאן, בטח לאור המצב הגיאו-פוליטי באזור, מסובכים מאי פעם.

זהו, סיימנו, אחרון החיילים עזב לביתו ואני מתחיל את הדרך הארוכה הבייתה, למשפחה, לבאר יעקב, הבית שלי.